וירג׳ינית

זה התחיל מפגישה עם חברה שלא פגשתי הרבה זמן. בירה או קפה, אני לא ממש זוכרת, אבל

.אכלנו גם משהו מתוק ליד

.דיברנו על אנשים שהכרנו בעברנו המשותף והעלנו אירועים מימים אחרים שכבר כמעט שכחתי

.

״אז רגע, מה את עושה ברביעי בערב?״ היא שאלה פתאום והציעה לי להצטרף למפגש השבועי של שבט האש

?״שבט האש״? סיריאסלי

.אני מודה שברגע הראשון זה היה נשמע כמו משהו שיהיה לי נורא כיף לבוז לו

קצת כמו להתקל בדף בפייסבוק שנקרא ״מהות החיים״. זה לא משאיר לך הרבה ברירות אלא

.לגלגל עיניים

אבל היינו בעיצומה של שיחה על טיבו של הזמן, ומהיכרות עם עצמי אני כבר יודעת שכדי להצליח

.להשאיר את הציניות בצד לרגע, אני צריכה לחוות את הדברים במילים קטנות או ללא מילים בכלל

.אז בלי לשאול יותר מדיי שאלות, באתי

.במפגש הראשון נכחו כ-30 אנשים מכל הגוונים ועם כל סוגי התספורות

.ישבתי בפינה שקטה של החדר ובעיקר ניסיתי להבין את הלך הרוח

.תחפושות, איפור, צילומים, דיבורים על מסיבת גיוס כספים

.עד כה, לא משהו שלא ציפיתו לו מברנרים

כששאלתי מה צריך לעשות ואיך אני יכולה לעזור, נעניתי בחיוך ובשאלה חוזרת: ״מה בא לך

לעשות?״

לאט חילחלה בי ההבנה כי אמנם מידברן יתקיים רק בעוד חצי שנה, אבל הדרך השבטית היא חלק גדול מהעניין. האנשים, ומה שהם בוחרים להביא איתם למדבר

יש איזה פלא קטן באופן שבו קבוצת אנשים רנדומלית מתגבשת יחד למטרה משותפת, והתפקידים

.של כל אחד נוצרים קצת תוך כדי תנועה, ולאו דווקא לפי איזשהו צורך ספציפי ומוגדר מראש

בסוף השבוע האחרון הוצאתי את ארגז התחפושות שבדרך כלל מעלה אבק מעל הארון בחדר שינה

עד לפורים בכל שנה. מצויידת בוואנזי של חיה גנרית ושק שינה, יצאתי עם השבט לריטריט לילה

.מגבש במדבר

.כשבחדשות הזהירו מפני מזג אוויר סוער וחורפי, לנו היה חם ונעים בתוך האוהל שכיסה את כולנו

הרגשתי שבתוך הזרות הקרובה שאני חווה עם האנשים סביבי, יש שדה רחב שמאפשר לשחרר

אחיזה בלי הרבה הסברים. שלמרות שהצהרתי קודם שאני סולדת ממילים גדולות, ו״משפחה״ זו

לא מילה קטנה באף קנה מידה, זה לגמרי יושב ברקע, ולו רק בזכות הקלות שבה ניתן להגיע חשוף

.ונינוח ופשוט

מצחיק שדווקא תחפושת, שמציגה זהות מדומיינת ורחוקה, היא זו שלפעמים נותנת את החופש

.להתקרב קצת יותר. לעצמך ולאחרים

זה הזכיר לי למה למרות שמעולם לא היה לי עניין בבמה, רציתי ללמוד משחק. ואיך שלפעמים

.הזדמנויות מגיעות בצורות שונות ממה שחשבנו

בלילה, קצת לפני שנרדמתי, רצתי קדימה בזמן ודמיינתי את טקס השריפה ביום האחרון של מידברן

.חשבתי על האש, כמה שהיא החלטית וחזקה, ככה היא משתנה ומתחלפת בכל רגע

.על איך שהיא תבוא בסופה של תקופה, ותכלה את הכל

.ועל מה שישאר בנו

.כמה יופי יש בתוך התנועה הזו, של הדברים שחולפים